<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ז</h1>
<h2>דף מב.</h2>
הרואה לבנה בחידושה אמרינן בסנהדרין בפרק היו בודקין שמברך בא"י א-להינו מלך העולם אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונ[יה]ם פועל אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו בא"י מחדש חדשים (עי' רמב"ם ברכות פ"י הט"ז). ואמרינן התם שצריך לברך ברכה זו מעומד שכל המברך על החדש בזמנו כאילו הקביל פני שכינה, ואם לא בירך בליל [ה]ראשון יכול לברך עד ששה עשר בחודש עד שתתמלא פגימתה (ע"פ רמב"ם שם הי"ז). הרואה חמה בתקופתה ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור של כ"ח שהתקופה בליל רביעי בתחילתה כשרואה אותה ביום רביעי בבקר מברך ברוך עושה מעשה בראשית וכן כשתחזור הלבנה בתחילת מזל טלה בתחילת החודש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום, וכן כשיחזור כל כוכב וכוכב [מחמשת הכוכבים] הנשארים לתחילת מזל טלה ולא יהא נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה במקצת המזרח על כל אחד מאלו מברך ברוך עושה מעשה בראשית (שם הי"ח).
<h2>דף ע.</h2>
אע"פ שאין ברכת המזון צריך יין אם בירך על היין צריך שידיח הכוס של ברכה בפנים וישטוף אותו מבחוץ (רמב"ם ברכות פ"ז הט"ו) כדמפרש בפרק שלשה שאכלו (נ"א א') ונוהגין רבים שאם נראה נקי די בכך (ע"פ תד"ה שטיפה) וימלאנו יין חי, ואוחזו בימינו אע"ג דקאמר אין לנו אלא ארבעה אלו אימין לא פליגי (ע"פ תד"ה אין), ופירוש חי שאין מזוג כי אם מעט ובפרק בן סורר ומורה (סנהדרין ע' א' ותו') קרי חי מזיג ולא מזיג [כי אם מעט], דחי לגמרי לא חזי לברוכי עליו כדאמר התם (ברכות נ' ב') דאין מברכין עליו ברכת המזון עד שיתן לתוכו מים ורב ששת היה מוזגו לגמרי בברכת הארץ כך פירש רבינו יעקב (שבת ע"ו ב' תד"ה כדי), ויש מפרשים שחי רוצה לומר על כוס שיהא שלם כדאמרינן בעלמא (ב"ק נ"ד א') שבירתן של כלים זו היא מיתתן (ע"פ תו' ריה"ח). וא"ר יוסי אין משיחין על כוס של ברכה (ברכות נ"א ב') אלא הכל שותקין עד שתכלה ברכת המזון (רמב"ם ברכות פ"ז הט"ו ע"ש). גרסינן בירושלמי דפרק שלשה שאכלו (דף נ"ו א') א"ר אבא שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה עטור ומודח ומלא שלשתן בפסוק א' (דברים ל"ג כ"ג) נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' שבע עטור, רצון מודח, מלא כמשמעו.
<h2>דף קב:</h2>
בעל הבית מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא יערב האותיות כדאמרינן בירושלמי (הו"ד בתו' ברכות ל"ח ב' ד"ה והלכתא), והאורח מברך ברכת המזון (ע"פ רמב"ם ברכות פ"ז ה"ב). והלכתא כרבא דאמר התם (ל"ט ב' ותו') מברך ואחר כך בוצע שלא יפריד הפרוסה מן הפת עד אחר הברכה, דרבנן עבדי כרבא, אבל יחתוך קודם ברכה כי [החתיכה] תחשב כמו הפסק כך פירש (רש"י) [רבינו יצחק]. אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד (שם מ' א') אלא אם כן היא פת נקייה (רש"י) כדקאמר התם לית דין צריך בשש מלשון בושש משה כלומר אין צריך לאחר עד שיביאו ליפתן מפני שפת נקייה הייתה, והוא הדין אם נתכוונו לאכול פת חריבה (ע"פ רמב"ם שם ה"ג ע"ש בכס"מ). ואמר בפרק חלק (סנהדרין ק"ב ב') שאמר מנשה לרב אשי שאין בוצעין אלא מהיכא דגמר בשולא יש ספרים שכתוב כך ופירש רבינו משה (שם) ממקום שמבושלת יפה יפה שנגמר שם כל הבשול ויש ספרים שכתוב בהם מהיכא דקדים [נ"א דקרים] בישולא שזהו [מ]תחתיו שנדבק בתנור חם מיד וכן אנו נוהגין. מצוה מן המובחר לבצוע מככר שלימה (רמב"ם שם ה"ד), ואם יש פתיתין גדולים ושלימים קטנים וכולן של חטים נחלקו שם רב הונא ורבי יוחנן בפרק כיצד מברכין (ל"ט ב' ותד"ה מברך) והלכה כרבי יוחנן דאמר שלימה מצוה מן המובחר ואפילו פתיתים מפת נקייה ושלימה מפת הדראה כיון שהכל מין אחד אבל פרוסה של חטים ושלימים של שעורין פרוסה של חטים עדיפא, שקודמת בפסוק (תד"ה אבל), וירא שמים מניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע משתיהן. גרסינן בירושלמי (שם דף מ"ה ב') פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה רבי חייא בשם רבי אחא אומר על איזה מהן שירצה יברך.
